מיון תמונות בעידן הדיגיטלי

פעם, לפני המון שנים, שמצלמה הייתה נקנית "לכל החיים", ולכל קליק היה משמעות – לא היינו צריכים לעמוד בפני הדילמה: איזה תמונות כדאי לפתח? מאיזה צילומים ראוי לעשות פיתוח תמונות? ואילו מתוך הנגטיב לא ראויות לפיתוח תמונות? כשסרט הצילום היה מגיע לסופו, וזה כמובן קרה פעם או פעמיים בשנה (ותמיד היה מפתיע את כולנו) - היינו מלאי ציפייה וסקרנות לדעת מה יחזור מפיתוח תמונות בחנות הצילום? איך יצאו התמונות?
כיום, הקלות הבלתי נסבלת של הקליק מובילה ללקיחת אינספור תמונות, חלקן הגדול משכפלות את עצמן ומעידות על התרגשות בלתי מבוקרת. חלקן האחר יוצא מטושטש או בלתי מחמיא בעליל למצולמים. רק חלק קטן מהתמונות יכול היה להיות ראוי להיכנס לאלבום תמונות, ואת אותו חלק לרוב אנחנו אכן שולחים להדפסת תמונות

העידן הדיגיטלי – חסכון בזמן?

לכאורה, כל המכשור המשוכלל שאנחנו מוצפים בו בעידן הנוכחי היה אמור לחסוך לנו המון זמן. בפועל, נראה שנהינו משועבדים עוד יותר. המצלמה הדיגיטאלית היא דוגמא מבהקת לכך. במקום התהליך הארוך והמייגע של טעינת הסרט למצלמה, הוצאתו (בלי לשרוף את התמונות), פיתוח תמונות (רק 36 בכל פעם!!!), סידור באלבום וכו', יש לנו כיום מצלמה שאוגרת בחובה מאות תמונות. פעם בכמה זמן אנחנו יכולים לשפוך את תכולתה אל המחשב ולשכוח מכל מה שהכילה.
ובכל זאת, יעילות הזמן המובטחת במצלמה הדיגיטאלית, היא אחיזת עיניים. לאורך זמן מתברר כי הקלקה ללא כל אבחנה, והורדת תמונות באיכויות מוטלות לספק אל אלבומי התמונות הדיגיטליים הציפו אותנו בשפע אדיר של תמונות. כמות שאינה מעדיה על האיכות. להיפך! לא רק שלא חסכנו עלויות פיתוח תמונות, אנחנו נתבעים עתה לשרוף זמן יקר על מיון ועל עיצוב אלבומים.